<h1>סמ"ג לאוין סימנים קנ"א—קנ"ב</h1>
<h2>דף ה.</h2>
ותניא בספרי (תצא פיסקא פ"ד) יכול לא יעשה אדם ליטרא רביע ליטרא סאה וחצי סאה תלמוד לומר גדולה (או) [ו]קטנה גדולה שמכחשת את הקטנה. ומסקינן בפרק המוכר את הספינה (ב"ב צ' א') שטועין בני אדם ברובע, הילכך עושה אדם מדותיו סאה ותרקב, דהיינו חצי סאה, ורביע סאה וקב וחצי קב ורובע הקב ותומן, פירוש (רשב"ם) ג' ביצים מדה המחזקת שמינית הקב, וחצי תומן, הם ביצה ומחצה, ועוכלא, וכמה היא עוכלא אחד מחמשה ברובע, דהיינו ביצה וחומש ביצה, כך הגירסא בתוספתא (ב"ב פ"ה ה"ד) ובפירוש ר"ח, אבל לא יעשה קביים שלא יתחלף ברובע הסאה שהוא קב ומחצה (רמב"ם גניבה פ"ז הל' ז'), ומקשה התלמוד אם כן לא יעשה חצי תומן ועוכלא, שהן אינם יתירין זה על זה כי אם חומש וחצי חומש והוא פחות מרביע וכל שכן שנוח לטעות בהן שהרי העוכלא ששה חומשין ואם היה חצי תומן יתר שני חומשין מעוכלא אז היה יתר רביע והוא אינו יתר אלא חומש וחצי חומש כל זה פיר(ו)ש ר"ח ועיקר (ע"ש ברשב"ם ד"ה ועוכלא), ומתרץ דבמדות קטנות בקיאין בני אדם ולא יבאו לטעות. וכן במדות הלח עושה הין וחצי הין ורביעית ההין לוג וחצי לוג [ו]רביעית הלוג [ו]שמינית הלוג, דהיינו חצי ביצה ורביע ביצה, וחצי שמינית, כך הגירסא בתוספתא (רשב"ם ד"ה וחצי ע"ש), אבל בספרים שלנו (ב"ב צ' א') גורס ואחד משמנה בשמינית ומדה זו שמה קורטוב וכן היא בתוספתא שלפנינו, ואמר רבי חיים כהן אבי אמי שזאת הגירסא עיקר מדגרסינן בסוטה פרק קמא (ה' א') כל אדם שיש בו גסות הרוח עוכרתו קל וחומר מים ומה ים שיש בו כמה רביעיות הרוח עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית לא כל שכן פירוש רביעית דם, ואומר שם ותלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית, ואם אין אנו גורסין כאן אחד משמונה בשמינית היכן מצא זה השיעור, ואומר אני שאין זה הוכחה שהרי זה השיעור במקום אחר בסוף תוספתא דתרומות (פ"י ה"ו) גבי תרומת מעשר והבאתיה במצות התרומה (עשין קל"ד) וכן במשנה בפרק בתרא דתרומות (מ"ח), ומ"מ שמענו שהיא מדה כדברי זקני, ולא אסרו לעשות רביעית ההין ושלישית ההין אע"פ שמתחלפין זה בזה הואיל והיו במקדש מימות משה רבינו (רמב"ם שם ע"ש).
